Shekalim
Daf 17a
17a אֶלָּא אִם רָצָה יְהֵא הַהֶפְסֵד שֶׁלּוֹ. וְהַשָּׂכָר לְהֶקְדֵּשׁ מוּתָּר. כְּהָדָא בַּר זְמִינָא אִת פְקִיד גַּבֵּיהּ מֵדַל דְּיַתְמִין. אֲתַא וּשְׁאַל לְרִבִּי מָנָא. אֲמַר לֵיהּ. אִין בְּעִית דִּי הֶפְסֵדְה דִידָךְ וְאַגְרָא דִתְּרַוֵיכוֹן שָׁרֵי. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא אִתְפְקִיד גַּבֵּיהּ מֵדַל דְּיַתְמִין וַעֲבַד כֵּן.
Traduction
mais on le peut en établissant la condition qu’au cas de perte, on la subira, et le bénéfice seul sera pour le trésor sacré. Ainsi, il arriva une fois que l’on lui confia des biens d’orphelins: il alla demander à R. Mena l’autorisation d’employer ces biens au commerce. Tu le peux, lui dit R. Mena (101)B. Baba Metsia 70a., à condition de stipuler qu’en cas de perte elle sera à ta charge, et le bénéfice sera pour les orphelins. C’est aussi ce qu’a fait R. Hiya b. Ada lorsqu’un dépôt analogue lui fut confié.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אלא אם רצה וכו'. טעמא דמתני' לר''ע שאין משתכרין משום שכך יכול להיות הפסד ג''כ ולפיכך אין לוקחין להשתכר אלא אם רצה הגזבר או הגבאי של עניים שאם יהיה הפסד יהיה משלו ואם יהיה שכר להקדש מותר:
כהדא בר זמינא. נפקד אצלו נכסי יתומים ושאל לר' מנא אם יכול לישא וליתן בהמעות כדי להרויח ליתומים וא''ל אם אתה רוצה לקבל עליך שאם יהיה הפסד יהא משלך ואם יהיה ריוח תחלקו בין שניכם אז מותר:
ר' חייא וכו'. ועבד כי כדר' מנא:
כּוּלָּהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל [הִיא]. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף פָּתַר מַתְנִיתָה. מוֹתַר פֵּירוֹת שָׂכָר לְהֶקְדֵּשׁ. מוֹתַר נְסָכִים זוֹ סְאָה רְבִיעִית. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָה. מוֹתַר פֵּירוֹת זוֹ סְאָה רְבִיעית. מוֹתַר נְסָכִים לְבֵירוּצִים. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף לְבֵירוּצִים. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מַה דִנְפַל לְסְאָה רְבִיעִית נְפַל לְבֵירוּצִים. עַל דַּעְתִֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף נִיחָא. אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁלְהֶקְדֵּשׁ אַף לֹא מִשֶּׁלְעֲנִיִּם. לְפִיכָךְ זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִין בַּפֵּירוֹת. עַל דַּעְתִֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא. תַּנִּינָן עָ‍ֽמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע. וְתַנִּינָן. זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִין בַּפֵּירוֹת לֹא הָיוּ מוֹדִין בַפֵּירוֹת בְּקַיִיץ לַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל מוֹדִין הָיוּ בִכְלֵי שָׁרֵת. עַד כְּדוֹן בֵּירוּצֵי צִיבּוּר. וַאֲפִילוּ בֵירוּצֵי יָחִיד. וְלֹא נִמְצְאוּ כְלֵי שָׁרֵת בָּאִין מִשֶּׁל יָחִיד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אִשָּׁה שֶׁעָשָׂת כֻּתּוֹנֶת לִבְנָהּ צְרִיכָה לִמְסוֹר לְצִיבּוּר. עַד כְּדוֹן בֵּירוּצֵי לַח. וַאֲפִילוּ בֵירוּצֵי יָבֵשׁ. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַנְּסָכִים שֶׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל. אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר יִקְרְבוּ עִמּוֹ. וְאִם לָאו יִיפָּסְלוּ בְלִינָה.
Traduction
Quant au reste du bénéfice sur la vente etc.'', est-il dit. En ceci, R. Ismaël est conforme à sa propre opinion. R. Hiya b. Joseph explique ainsi ce passage de la Mishna (102)B., Menahot 90a.: pour excédent des bénéfices, on entend le profit qui revient au trésor sacré sur les ventes; et, par excédent des libations, le bénéfice résultant pour le trésor de la cession du 4e saa ( § 5). R. Yohanan l’explique ainsi: par excédent des bénéfices, on entend le profit qui revient au trésor sur la cession du 4e saa; et, par excédent des libations, on entend le surplus de la mesure (103)''Littéralement: éclaboussure, gr. brusis, jaillissement; l'écart entre la mesure trop pleine débordante, reçue par le trésor, et la mesure raser cédée au particulier, profite au trésor.''. —Est-ce que R. Hiya b. Joseph ne tient pas compte de cette dernière éventualité? —Certes, dit R. Hiskia, ce qui échoit au trésor par le fait du 4e saa lui revient aussi par ces excédents de mesure (sans qu’il soit besoin d’en parler à part). D’après R. Hiya b. Joseph, on comprend qu’il ne soit pas plus permis de trafiquer des biens sacrés que de ceux des pauvres; aussi, il est juste de dire que ni l’un ni l’autre n’admet le trafic. Mais, selon R. Yohanan, comment se fait-il que, d’une part, la Mishna dise plus loin de prendre, en cas de doute, du 4e saa; tandis qu’ici il est dit que ni l’un ni l’autre n’admet le trafic? En effet, ils n’admettent pas que ce trafic serve à alimenter l’autel vide; mais on peut l’utiliser à l’achat des vases sacrés. On sait maintenant quel parti prendre pour le trésor au sujet du profit résultant entre les écarts des mesures s’il s’agit d’offrandes publiques, et il en sera de même pour ces écarts provenant de particuliers, sans que l’on puisse objecter pour cela que ce profit provenant de particuliers aura servi à l’achat de vases sacrés publics, puisqu’il a déjà été enseigné (§ 1): lorsqu’une femme aura confectionné une tunique blanche pour l’offrir au pontife, on pourra l’accueillir, sauf qu’elle devra en faire d’abord don au public. On connaît maintenant les règles au sujet de l’écart des mesures de liquides (en raison de leur contact certain avec le vase sacré); mais en est-il de même des suppléments de corps soldes? —Non, car il a été enseigné ailleurs (104)Tr. (Menahot 8, 5).: si des libations sont devenues saintes par leur mises dans un vase sacré et qu’ensuite le sacrifice se trouve inapte à être offert, au cas où il y a un autre sacrifice, on les offrira avec celui-ci;au cas contraire, elles deviennent impropres par le séjour de la nuit (donc, ce qui n’a pas touché au vase, étant excédent de la mesure, n’est pas consacré).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כולה דרבי ישמעאל היא. כלומר לשיטתיה אזיל כדפרישית במתני':
רבי חייא בר יוסף פתר מתניתא. להא דקתני מותר פירות מותר נסכים ומפרש ממה הן אלו המותרות:
מותר פירות. הוא השכר להקדש ששנינו במתני' דלעיל לרבי ישמעאל ומותר נסכים דקתני בדברי ר''ע ור''ח סגן הכהנים זו סאה רביעית וכדפרישית במתני' כהא דתנינן בסוף הפרק כל המקבל עליו לספק סלתות ונסכים להקדש מארבע סאין בסלע והוקרו ועמדו משלש יספקו מארבע כשער שפסק משלש והוזלו ועמדו מארבע וספק כאותו השער שהוזל מארבע ונמצא סאה רביעית משתכר ההקדש וזהו הנקרא מותר נסכים:
רבי יוחנן פתר מתניתא מותר פירות. דקאמר ר' ישמעאל:
זו סאה רביעית. שההקדש משתכר כדאמרן ומותר נסכים דקתני לבירוצים הוא דקתני וכאותה ששנינו במנחות בפ' שתי מדות מדות הלח בירוציהן קדש והן כשהכלי מתמלא נופלות בירוצין והן קדש וזה הוא הנקרא מותר נסכים:
ולית ליה לר' חייה בר יוסף לבירוצים. וכי פליג הוא ולית ליה דהבירוצין קדש הן ומ''ט לא מפרש דזהו מותר נסכים שהרי הבירוצין לעולם הן כשהמוכר מוכר נסכים להקדש ונופלות בירוצים לאחר שנתמלאו כלי של הקדש ויש כאן בירוצים ואפי' עומד זה השער בעצמו כאשר פסקו עמו בתחלה וסאה רביעית אינה אלא אם נשתנה השער ממה שפסקו עמו וא''כ יש לו לפרש בדבר הנוהג לעולם או דנימא דפליג הוא ולא ס''ל דהבירוצין קדש הן בתמיה דהרי מתני' הוא שם:
אמר ר' חזקיה מה דנפל לסאה רביעית נפל לבירוצים. כלומר ודאי אית ליה דהבירוצים קדש דכמו דאית ליה אפי' יש כאן יותר סאה אחת שלימה להקדש הוא ומכ''ש דהבירוצין שהן דבר מועט שהמוכר בעצמו לא קפיד עליהן וברצונו הוא נותן זה להקדש והיינו דקאמר מה דנפל וכו' וכלומר דמסתמא דין הנופל ונוהג בסאה רביעית שלימה נופל ונוהג ג''כ בבירוצין והא דלא מפרש לה ר' חייה בבירוצין משום דרבותא קמ''ל שאפי' אם יש כאן סאה רביעית שלימה והיינו כשנשתנה השער ממה שפסקו עם המוכר הרי היא כולה להקדש ומכ''ש הבירוצין לעולם שהן של הקדש:
על דעתיה דרבי חייה בר יוסף ניחא. הכל במאי דמפרש דמותר פירות הוא ששנינו במתני' דלעיל השכר להקדש א''כ שפיר הוא דתנינן זה וזה לא היו מודים בפירות לפי שאין משתכרין בשל הקדש ולפיכך לא היו מודים בפירות:
על דעתיה דרבי יוחנן. אלא לר' יוחנן דמפרש מותר פירות היינו סאה רביעית קשיא דהא תנינן בסוף פרקין עמדו משלש וכו' סתמא בלי שום פלוגתא ותנינן הכא זה וזה לא היו מודים בפירות בתמיה דא''כ פליגי על המתני' דסוף פרקין וזה לא שמענו דאיכא דפליג בהא:
לא היו מודים וכו'. אי משום הא ל''ק לר' יוחנן דאיהו מפרש לה דה''ק זה וזה לא היו מודים להא דקאמר רבי ישמעאל במתני' דידן דמותר פירות והיינו סאה רביעית שנופלת לקיץ המזבח בזה הוא דלא היו מודו לא ר''ע ולא ר''ח סגן הכהנים ולא איירינן בשכר להקדש דמתני' דלעיל כלל דהא כבר שמעי' התם לר''ע דקאמר אין משתכרין בשל הקדש:
אבל מודין היו בכלי שרת. כלומר לא שהן שיין בזה לגמרי דהא פליגי בהא במתני' לר''ע מותר נסכים לכלי שרת ולר''ח סגן הכהנים לקיץ המזבח אלא דה''פ דבזה הן שוין דמותר הפירות והיינו סאה רביעית דאין זה לקיץ המזבח אלא לכלי שרת דהכל מודים דכלי שרת באין ממה שנשתכר ההקדש באותה סאה רביעית שאמרנו ומה דפליגי ר''ע ור''ח סגן הכהנים במתני' היינו בבירוצים דזהו מותר נסכים לרבי יוחנן ובהא הוא דפליגי דלר''ע הבירוצים ג''כ לכלי שרת הן ומותר התרומה לקיץ המזבח ולר''ח סגן הכהנים הבירוצים לקיץ המזבח ומותר התרומה ג''כ לכלי שרת כמו הסאה הרביעית:
עד כדון בירוצי ציבור. זה שמענו ממה דאמרן ממה שהקדש משתכר מהבירוצים והוא של צבור:
ואפי' בירוצי יחיד. בניחותא כלומר דהדין כן אף ביחיד שהביא נסכים והבירוצים נופלין ג''כ להקדש הן ולכלי שרת:
ופריך ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד בתמיה ומשני כהדא דתני וכו'. וכדמייתי לה לעיל בהלכה א' וה''נ ובלבד שימסרם לצבור לאותן הבירוצים:
עד כדון. שמענו בבירוצי לח מה היו עושין בהן כהא דלעיל:
ואפי' בירוצי יבש. נמי בכלל שהן בירוצי' הסלתות שהן ג''כ של הקדש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכהאי דתנינן בפרק התודה נסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול וכו' וה''נ בבירוצים כדתני בתוספתא דמנחות בפ''י בירוצי המדות הללו מה היו עושין בהן אם יש זבח אחר יקרבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ומסיים שם ומקיצין בהן המזבח:
Shekalim
Daf 17b
משנה: 17b מוֹתַר הַקְּטוֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאוּמָּנִין וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מָעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין בִּשְׁכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם בָּא חָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה וְאִם לָאו מִן הַיְּשָׁנָה:
Traduction
Que faisait-on du reliquat d’encens, au bout de chaque année (après les poignées prises par le pontife), pour l’utiliser de nouveau? On commençait par payer les ouvriers de l’encens avec de l’argent prélevé de la cellule; on échangeait ensuite le reste d’encens contre le salaire remis aux ouvriers, en le leur laissant, et on le rachetait d’eux plus tard, lors du nouveau versement. A défaut de nouveaux fonds déjà entrés au trésor par ce fait, on prend de l’ancien fond, en opérant de même.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מותר הקטרת מה היו עושין בה. לפי שאין לך שנה שאין בה מותר הקטרת שהיא נעשית שס''ה מנים כמנין ימות החמה ועוד שלשה. מנים שמהם מכניס כ''ג מלא חפניו ביה''כ כדשנינו בברייתא דפטום הקטרת ואלו ג' מנים לא היו נכנסין כולן במלא חפניו על הרוב ועוד בכל שנה פשוטה שומיה שנ''ד היה מותר שאע''פ שהיו צריכין למלאות בהן שנים מעוברות שבמחזור הלבנה מכל מקום היו צריכין לחדש הקטרת בכל שנה בר''ח [ניסן] כדי שיהיו מתרומה חדשה ומה היו עושין בהמותר:
מפרישין ממנה. כשהגיע ר''ח ניסן מפרישין מן הלשכה שכר האומנין של מפטמי הקטרת שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומחללין אותה על מעות האומנין כלומר שמחללין אותה מותר הקטרת על מעות שכר האומנין ונמצא שמותר הקטרת נעשו חולין ונותנין אותה המותר להאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מן האומנין במעות תרומה חדשה. ובגמרא פריך ולא נמצא הקדש מחלל על הקדש שהרי מותר הקטרת הקדש ושכר האומנין משל הקדש והיאך ההקדש מתחלל על כיוצא בו שהיא הקדש ומפרש כיצד הוא עושה מביא מעות אחרים שהן חולין ומחללין על שכרן ונמצא שאותן המעות הן הקדש ומעות שכר האומנין נעשו חולין ומביא מותר הקטרת זה ומחללין אותה על מעות שכר האומנין ונמצא שכר האומנין חוזר להקדש והקטרת נעשה חולין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מהן במעות תרומה חדשה ואותן המעות שנעשה הקדש מה יעשה בהן מפרש בגמרא:
ואם בא חדש בזמנו. שבאה התרומה חדשה בזמנו שהוא ראש חודש ניסן לוקחין אותה מתרומה חדשה כדאמרן:
ואם לאו. שעדיין לא הביאו שקליהם החדשים לוקחין אותה מתרומה ישנה אם כבר חללוה ואם לא חללוה מקטירין אותה דכיון שאין כאן חדשה מקטירין מתרומה ישנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source